שמלות ערב – שמלות ערב

שמלות ערב , תעשיית אופנה, מיזם גלובלי של מיליארדי דולרים המוקדש לעסק של ייצור ומכירת בגדים. יש משקיפים שמבחינים בין תעשיית האופנה (שמייצרת "אופנת עילית") לבין תעשיית ההלבשה (שמייצרת בגדים רגילים או "אופנת המונים"), אבל עד שנות השבעים הגבולות ביניהן היטשטשו. אופנה עדיף להגדיר בפשטות כסגנון או סגנונות הלבוש והאביזרים הנלבשים בכל זמן נתון על ידי קבוצות של אנשים. נראה שיש הבדלים בין אופנת המעצבים היקרה המוצגת על המסלולים של פריז או ניו יורק לבין בגדי הספורט וסגנונות הרחוב בייצור המוני הנמכרים בקניונים ובשווקים ברחבי העולם. עם זאת, תעשיית האופנה כוללת את העיצוב, הייצור, ההפצה, השיווק, הקמעונאות, הפרסום והקידום של כל סוגי ההלבשה (גברים, נשים וילדים) מהאופנת העילית הנדירה והיקרה ביותר (מילולית, "תפירה גבוהה"). ואופנת מעצבים ועד לבגדים יומיומיים רגילים – משמלות נשף קוטור ועד מכנסי טרנינג רגילים. לפעמים המונח הרחב יותר "תעשיות אופנה" משמש להתייחס לאינספור תעשיות ושירותים המעסיקים מיליוני אנשים ברחבי העולם.

"שמלות ערב" ,
ז'אק דוז'ה: מעיל ערב לאישה
מעיל ערב לאישה צרפתייה עשוי מצמר, משי ופרווה מינק, דוגמה לסגנון בל אפוק, בעיצובו של ז'אק דוסט, 1902; במוזיאון המטרופוליטן לאמנות, ניו יורק. "שמלות ערב" .
תעשיית האופנה היא תוצר של העידן המודרני. לפני אמצע המאה ה-19, כמעט כל הבגדים נעשו בעבודת יד ליחידים, או כיצור ביתי או בהזמנה של מתפרות וחייטים. עד תחילת המאה ה-20 – עם עלייתן של טכנולוגיות חדשות כמו מכונת התפירה, עליית הקפיטליזם העולמי ופיתוח מערכת הייצור במפעלים, והתפשטות חנויות קמעונאיות כמו חנויות כלבו – הבגדים הגיעו יותר ויותר. לייצור המוני בגדלים סטנדרטיים ונמכר במחירים קבועים. אמנם תעשיית האופנה התפתחה לראשונה באירופה ובאמריקה, אך כיום מדובר בתעשייה בינלאומית וגלובליזית ביותר, שלעתים קרובות ביגוד מעוצב במדינה אחת, מיוצר באחרת ונמכר בשלישית. לדוגמה, חברת אופנה אמריקאית עשויה להשיג בדים בסין וליצור את הבגדים בוייטנאם, לסיים אותם באיטליה, ולשלוח למחסן בארצות הברית להפצה לחנויות קמעונאיות ברחבי העולם. תעשיית האופנה היא זה מכבר אחד המעסיקים הגדולים בארצות הברית, והיא נותרה כזו במאה ה-21. עם זאת, התעסוקה ירדה במידה ניכרת כאשר הייצור עבר יותר ויותר אל מעבר לים, במיוחד לסין. מכיוון שנתונים על תעשיית האופנה מדווחים בדרך כלל עבור כלכלות לאומיות ומתבטאים במונחים של מגזרים נפרדים רבים של הענף, קשה להשיג נתונים מצרפים לייצור עולמי של טקסטיל והלבשה. עם זאת, בכל מדד, התעשייה אחראית ללא ספק לנתח משמעותי מהתפוקה הכלכלית העולמית.

תעשיית האופנה מורכבת מארבע רמות: ייצור חומרי גלם, בעיקר סיבים וטקסטיל אך גם עור ופרווה; ייצור מוצרי אופנה על ידי מעצבים, יצרנים, קבלנים ואחרים; מכירות הקמעונאיות; וצורות שונות של פרסום וקידום. רמות אלו מורכבות מהרבה מגזרים נפרדים אך תלויים זה בזה, שכולם מוקדשים למטרה לספק את הביקוש של הצרכנים להלבשה בתנאים המאפשרים למשתתפים בתעשייה לפעול ברווח.

מגזרי מפתח בתעשיית האופנה
עיצוב וייצור טקסטיל
טֶקסטִיל
"טֶקסטִיל "שמלות ערב" .
עובד טקסטיל המפעיל נול. "שמלות ערב" .
רוב האופנה עשויה מטקסטיל. האוטומציה החלקית של הטוויה והאריגה של צמר, כותנה וסיבים טבעיים אחרים הייתה אחד ההישגים הראשונים של המהפכה התעשייתית במאה ה-18. במאה ה-21 תהליכים אלה הם מאוד אוטומטיים ומבוצעים על ידי מכונות מהירות מבוקרות מחשב. מגזר גדול של תעשיית הטקסטיל מייצר בדים לשימוש בלבוש. נעשה שימוש גם בסיבים טבעיים (כגון צמר, כותנה, משי ופשתן) וגם בסיבים סינתטיים (כגון ניילון, אקריליק ופוליאסטר). עניין גובר באופנה בת קיימא (או "אופנה אקולוגית") הוביל לשימוש רב יותר בסיבים ידידותיים לסביבה, כגון קנבוס. בדים סינתטיים טכנולוגיים מעניקים תכונות כגון ניפוח לחות (למשל, Coolmax), עמידות בפני כתמים (למשל, 303 High Tech Fabric Guard), שמירה או פיזור של חום הגוף, והגנה מפני אש, כלי נשק (למשל, Kevlar), קור ( למשל, Thinsulate), קרינה אולטרה סגולה (Solarweave) וסכנות אחרות. בדים מיוצרים עם מגוון רחב של אפקטים באמצעות צביעה, אריגה, הדפסה ותהליכי ייצור וגימור אחרים. יחד עם חזאי אופנה, יצרני טקסטיל עובדים הרבה לפני מחזור ייצור הלבוש כדי ליצור בדים עם צבעים, מרקמים ואיכויות אחרות הצופים את דרישת הצרכנים.