שוויון בין נשים לגברים

במאה ה21 יש נושא שהוא מאוד מדובר ברשתות החברתיות בחדשות ובכללי בחברה כולה, נושא זה הוא השוויון בין הנשים לגברים. השוויון נוגע לתחומים רבים, עבודה, שכר, לימודים וכו'. אחד מהתחומים שנכנס לעניין של השוויון היא גם האופנה. גם בבגדים שנשים וגברים לובשים יש אי שוויון מגדרי. לשם כך נוצר סגנון לבוש חדש, והוא יוניסקס. סגנון זה מטשטש את הגבול בין בגדים שנשים או גברים צריכים ללבוש. בגדים מסוג זה מתאימים לשני המינים. בנוסף סגנון לבוש זה עוזר גם לאנשים שעדיין לא מבינים את המגדר שלם. אנשים כאלה יכולים להרגיש לא נוח עם הגוף שלהם ודרוש להם זמן בשביל שיבינו איך הם מגדירים את עצמם, סגנון לבוש זה יכול לעזור להם להתגבר ולהבין איך אותו אדם מגדיר את עצמו.

בואו נזכר בהיסטוריה ונראה איפה בכלל היה האי שוויון האופנתי הזה בין נשים לגברים. במאה ה19 העבודות השונות היו גם מחולקות בין נשים לגברים, עבודה אקטיבית ושדרוש בשבילה כוח פיזי היה מיועד לגברים, ולנשים הייתה עבודה פסיבית שבשבילה לא היה צריך לזוז יותר מדי. לכן גברים לבשו מכנסיים שאפשרו להם לזוז בנוחות ולבצע את עבודתם, לאומת זאת הנשים בשל עבודתם ה"קלה" היו צריכות ללבוש שמלות רחבות ששמרו על צורתן באמצעות אביזרי לבוש כגון קרינולינה, אשר עקב קשיחותה ומשקלה הרב הגבילה את תנועתן של הנשים.

ניסיונות ראשונים לביסוס של תפקידים נשיים חדשים ואקטיביים יותר באמצעות לבוש הופיעו באמצע המאה ה-19 באנגליה ובארצות הברית. חברות בתנועת הנשים התחילו להביע את התנגדותן ללבישת מחוכים, וקידמו מעבר ללבוש נשי נוח יותר, שכולל נוסף לשמלות גם חליפות מכנסיים ומכנסי-חצאית המאפשרים עיסוק בספורט ובפרט רכיבה על אופניים. בבגדים אלה ניתן לראות דוגמאות ראשונות ללבוש יוניסקס. עם זאת רק נשים מעטות אימצו את רפורמת הלבוש בתקופה זו ושילבו בלבושן פריטי לבוש חוצי מגדר. אך סגנון היוניסקס עדיין המשיך להתפתח ויותר ויותר אנשים התחילו להכיר אותו וכבר בשנות ה-60 של המאה ה20, חל שינוי בתפיסות חברתיות רבות ומושגים כגון גיל, מגדר ומעמד קיבלו משמעות חדשה. כתוצאה מכך חל שינוי גם באופנה, מעצבים התחילו להשתמש בבדים וחומרים חדשים ופיתחו סגנונות עיצוב ששיקפו את רוח התקופה.

בעזרת הרצון העז של הנשים ללבוש בגדים נוחים יותר החברה אפשרה לנשים ללבוש בגדים שנועדו בהתחלה רק לגברים. בכך לראשונה נוצר סגנון היוניסקס. לאורך השנים סגנון זה הלך והתפתח, ולכן יותר ויותר ומעצבים מודרניים ממציאים כל פעם מחדש בגדים שיכולים להתאים גם לנשים וגם לגברים.

בין המעצבים שאהבו את סגנון היוניסקס היה המעצב ז'אן-פול גוטייה – אחד מבין מעצבי האופנה הראשונים שהציגו בגדי יוניסקס שהתעלמו מסימני המגדר המקובלים בלבוש וגם אלכסנדר מקווין שהוא מעצב בריטי שנחשב למשפיע ביותר בתחום אופנה לצעירים.

אפשר לראות מפורסמים שמתלבשים כנגד לכל הסטריאוטיפים בבגדים שכביכול אמורים להיות מיועדים רק לנשים. באירוויזיון 2022 הסטייליסט של מיכאל בן דוד ניסה להלביש אותו בסגנון היוניסקס. הוא עשה זאת דרך המחוך שהזמר לבש בהופעות שלו וגם היה רצון שמיכאל בן דוד ילבש גם עקבים אך זה לא התאפשר.

מאוד משמח אותי לראות איך השוויון בין הנשים והגברים מתקדם ואיך לאט לאט נשים עומדות באותה הרמה ביחד עם הגברים. אני מקווה שמגמה זאת תמשיך, ובעתיד כל אדם יוכל ללבוש כל בגד שירצה בלי שהחברה תשפות אותו.

המודה באירוויזיון

לאורך השנים אנחנו רואים תצוגות אופנה עם בגדים לא סטנדרטיים וכל פעם מחדש יש את אותה השאלה מי הולך ללבוש את הבגדים ההזויים האלה? והתשובה נמצאת ממש מתחת לאף שלנו. האירוע שמדברים עליו רבות הכל רחבי המדינה, אירוויזיון. הזמרים שמופיעים שם הם אלה שלובשים את הבגדים שנראים לנו מוזרים ולא בהכרח יפים. חלק מהאנשים יכולים להגיד כשהם רואים א תצוגות האופנה הם לא מצליחים להבין איפה היופי שממנו כולם מתלהבים. אך כאשר רואים זמרים או מפורסמים לובשים את הבגדים האלה הדעה שלנו משתנה. הארויזיון הוא לא יוצא דופן. מאז ומתמיד, האירוויזיון הוא אוסף של מערכות לבוש גרנדיוזיות, מופרכות, פרודיות ויוצאות דופן. כבר לאורך 66 שנה אנחנו רואים את היצירתיות והגיוון של הלבוש בכל שנה שבה האירוויזיון קיים. הסטייליסטית סיוון־כהן אומרת: "האירוויזיון הוא חגיגת אופנה צבעונית ומוגזמת. התלבושת היא חלק בלתי נפרד מהביצוע, ויש לה תרומה להצלחה של שיר בתחרות, או לכישלונו", ומוסיפה: "בכל תחרות אנחנו נחשפים לצבעים חדשים, ומלבד השירים יש חשיבות ובולטות גם לתלבושות של האמנים".

בואו נזכר קצת בהיסטוריה, מאיפה הכל התחיל. תחרות הזמר של האירוויזיון נערכה לראשונה ב-1956, במהלך שנות השישים מרבית הלבוש של האומנים שהשתתפו בתחרות הושפע מאופנת שנות החמישים שכן מרבית הזמרות לבשו שמלות ארוכות ומרבית הזמרים לבשו חליפות. בין יוצאות הדופן היו הזמרות הבריטיות סנדי שו ולולו שהופיעו על הבמה עם שמלת מיני. במהלך שנות השבעים נראו על במת התחרות מגוון סגנונות אופנה ובין הפריטים שנכחו היו מכנסיים מתרחבים, סרבלים ונעלי פלטפורמה. בשנות השמונים אופנת התחרות הושפעה מהטרנדים האופנתיים במדינות המערב בשנים אלו ורבות מהמתמודדות הופיעו על הבמה עם שיער מנופח. נראו הרבה על הבמות גם מכנסי ג'ינס וחולצות תחרה.

כמו בשנות החמישים גם היום הבגדים שלובשים הזמרים מושפעים מהטרנדים של אותה שנה.

התלבושות לא רק נועדו בשביל יופי אלא כידוע דרך הבגדים המעצבים מנסים להביע איזשהו רעיון, דעה או משחבה כמו למשל באירוויזיון של 2022 זכינו לראות לאורך הערב כמה מערכות לבוש מעניינות, חלקן עם פרשנויות חברתיות-פוליטיות, אחרות עם ציטוטים אופנתיים או סתם מחוות לדיוות פופ גדולות מהחיים.

בשביל שמעצבים ייצרו יצירות מופת הם צריך השראה מאירוע כל שהו. מעצב אחד החליט שההשראה שלו יהיה האירוויזיון עצמו. לכן מאור צבר, מעצב האופנה אשר עיצב את השמלה של זוכת האירוויזיון, נטע ברזילי, מציג: "כובע יכול לספר סיפור", תערוכת כובעים בהשראת השירים של מתמודדיי ישראל באירוויזיון לאורך השנים. בתערוכה יוצגו 20 כובעים ובהשראת השירים הקלאסיים שייצגו את ישראל באירוויזיון לאורך השנים כמו: "עולה עולה" בביצועו של הזמר יזהר כהן, "הללויה" בביצועם של להקת חלב ודבש והזמרת גלי עטרי ועוד.

לסיכום רציתי לומר שהאופנה היא כל כך מגוונת ומפתיעה שאני מקווה שהמעצבים המוכשרים בכל רחבי העולם ימשיכו להפתיע אותנו כל פעם מחדש. בגד שנראה לנו מוזר בהתחלה יכול להיראות יפה ויוקרתי אם ללבוש אותו על האדם הנכון וללכת איתו לאירוע המתאים לכך. אני מחכה בקוצר רוח לאירוויזיון הבא בשביל עם איזה בגדים יופיעו הזמרים המוכשרים בכל רחבי העולם.

בגדי נשים – חלום שהתגשם
מרגע שאני זוכר את עצמי התעניינתי בבגדי נשים.
הבילוי המועדף עלי בגיל 3-4 היה הצצה לארון הבגדים של אימי ובגיל 5 כבר ביקשתי למדוד פריט זה או אחר.
אולי תופתעו לגלות שאני גבר בן 37. גובהיי 192, משקלי 90 ק"ג ואני עוטה זקן.
אולי תופתעו עוד יותר לגלות שהדבר שמרגש יותר יותר מכל הוא בגדי נשים.
אני נשוי לאשת קריירה שיוצאת מהבית בכל בקר מדוגמת למשעי. אני אב לשתי בנות שאני אוהב עד לכדי דמעות ולמרות שחיי מלאים ואני אוהב את אישתי ואת בנותי אהבת נפש – אני אוהב ומתרגש מלראות בגדי נשים, מלגעת בהם ובעיקר מללבוש אותם.
אשתי האהובה אינה יודעת על התחביב הזה שלי.
חינכו אותי שגבר זה גבר ואישה זו אישה.
גבר אמור ללבוש בגדי גברים, לעסוק במקצועות שנחשבים גבריים, ביניהם מקצועות חופשיים כמו רופא, מהנדס, עורך דין וכדומה או עבודת כפיים כמו נהג, נגר, חשמלאי ועוד..
כשהייתי בן שבע לערך קראה לי אמי לשיחה.
(איכשהו בחושים בריאים של ילד בן שבע הבנתי שעלי להסתיר את האהבה שלי לבגדי נשים מאבי.)
היא אמרה לי שאני מוכח להבין שיש חוקים מסויימים בעולם, שמי שמבין אותם וחי על פיהם יש לו חיים טובים. ומי לא מכבד את החוקים הללו צפוי לקשיים גדולים בחיים.
אנשים עלולים להתרחק ממנו, החברים כנראה יצביעו ברגליים וסביר להניח שלא תהיה לו משפחה.
המשפחה שלי: אימי, אבי, אחי ושתי אחיותי היו כל עולמי. אהבתי אותם אהבת נפש וחששתי לאבד אותם.
לכן ניסיתי בכל מאודי להניח לזמן מה את אהבתי לבגדי נשים ולשכוח עד כמה זה מרגש אותי.
כשהתגייסתי לצבא – הייתי חייל קרבי ביחידה מובחרת ולא היה לי זמן לתחביב הישן שלי.
הקדשתי את זמני כדי לפתח את הצד הגברי שלי, שהיה מוערך במיוחד ביחידה.
השתדלתי להיות חזק, מהיר ומחוספס והיו רגעים ששכחתי את אהבתי לבגדי נשים.
באחת מחופשותי פגשתי חיילת יפהפיה. מה שמשך אותי במיוחד היה העובדה שהיא ערכה שינויים קלים במדים. השינויים שערכה הדגישו את המותנים הצרות שלה, את החזה הבשרני ואת הישבן המוצק.
די מהר נדלקתי והפכנו בני זוג.
בצד החוש האופנתי המפותח של בת זוגי היא היתה לגמרי "גבר גבר" כמו שהגדירו אותי חברי ליחידה.
היא ידעה מה היא רוצה. היא היתה מהירה וחדה. היא עסקה בספורט ואפילו הרימה משקולות.
אחרי שנתיים של חברות הצעתי לה נישואין וקשרתי את גורלי בגורלה.
לפני שנישאנו בחרתי לשתף אותה בסוד שהסתרתי בשנים האחרונות הן מהסביבה והן מעצמי.
הרגשתי חובה להתפשט בפניה רגע לפני שאנחנו מתחייבים לנצח.
אישתי הופתעה מהגילוי. הייתי בעיניה גבר סטריאוטיפי והיא לא ציפתה למצוא בי צד שמוגדר על ידי החברה כנטייה נשית, בגדי נשים