ישנן נשים הלובשת גם ככה טייץ מחטב

נשים בכל הגילאים לובשות את הפריט האופנתי וזוכות למראה טרדני ועדכני. בדרך כלל מתחת לשמלה קצרה, אין שום בעיה לצאת מהבית עם הטייץ המחטב, כל המפורסמות והסלבס משתמשות בו.

גם הדוכסית קייט מידלטון הופיעה עם אופנה זו ב 2019 נראתה עם חליפה המורכבת מתכנסים שימלה וצעיף, שנתפרו במיוחד בשבילה, כשביקרה ביקור מלכותי בפקיסטן, הלוק היה מותאם לרוח המקום, אך בגרסה יותר עדכנית ושיקית, הבגדים עוצבו בהשראת הנסיכה דיאנה שהגיעה לפקיסטן גם עם לבוש דומה.

בגדי נשים- תהליך התפתחות עמוק

אני לא מבין גדול באופנה של נשים. אבל מה שאני כן מהין זה תהליכי עומק שקורים ומה הם מייצרים במציאות. יוצא לי להתעניין באופנה של בגדי נשים, אני לא מדבר על האופנה הקיצונית של הדברים הממש הזויים. אני מדבר על האופנה הפשוטה והקלאסית שרואים בחנויות הרגילות. ואני רוצה לעשות הבחנה פשוטה בין תהליך שקורה בהתפתחות של האופנה בצורה כללית ולהבין לאיזה תהליך עמוק זה משתייך.

לפני כמה שנים הבגדים התחילו להיות מאוד צמודים. החולצות והמכנסיים בעיקר. זה היה קפיצת דרך מבחינת האופנה כי לא נראה כדבר הזה. היו דברים טיפה דומים בעבר אבל לא ברמה הזו. ולאחר מכן בצורה כללית הבגדים התחילו להתרחב. כבר נהיו פחות צמודים לגוף ופחות קיבלו צורה והכל נהיה אוורירי. ולאחרונה ממש יש שילוב בין שני הסגנונות האלה. יכול להיות שחלק מהבגד צמוד וחלק מרופרף כמו שרוולים צמודים וכל השאר מרופרף. או במכנסיים שאזור הישבן צמוד והשאר רפוי.

אני רוצה להתבונן ולהשוות את זה עם תהליך חשיבתי עמוק שקורה במקביל ואולי אפילו מוביל את הסגנון.

אני רגע מתיחס לתהליך הפרקטי של המצאה של סגנון חדש. לרוב תהליך היצירה נובע מחיפוש של משהו חדש והתנסות פיזית של שינוי ומשחק של בגדים על הגוף. זה יכול לקחת הרבה זמן כי כבר התנסו והיו מלא סגנונות של בגדים אז אפשר טיפה להתקע. וכאן אפשר לפנות לשני כיוונים. האחד זה יצירתיות והשני זה העבר. כדי להתרענן אנשים חוזרים הרבה שנים אחרונה ומנסים לתת ביטוי חדש לאופנה ישנה שהייתה. ואם הם מחפשים דרך יצירתית יש כל מיני תרגילים שמפתחים את היצירתיות שעוזרת ומאפשרת יצירה חדשה.

אני לא פוסל את כל התהליך הזה אך אני רוצה גם לתת רובד נוסף עמוק יותר, שאולי לא יצא לכם או לנו לחשוב עליו.

וזה התהליך של התפתחות חשיבתית תרבותית של מייצרי ומעצבי האופנה. כולנו נסכים שהפעולות והחלטות שלנו נובעות מתפיסות עולם. ואנחנו לא עושים שום דבר סתם. יכול להיות שזה אפילו נובע ממקום לא ידוע אך אם נחפור לעומק נגלה שהכל יושב על תפיסת עולם שמובילה את ההתנהגות שלנו. אז בואו נתבונן מה קרה מבחינה תרבותית כשהבגדים התחילו להיות צמודים יותר.

באותו תקופה התחיל להופיע עניין של חופש מבחינת ביטוי והעצמה אישית בצורה כללית. והביטוי הפיזי הישיר של זה היה בגדים צמודים. איך זה דווקא מבטא את זה? אז ככה, כאשר הבגדים צמודים זה מבטא להבליט את עצמינו את מי שאנחנו שבצורה פשוטה מתפרש בגוף שלנו. כשאנחנו יכולים להראות את הגוף או את צורת הגוף אנחנו בעצם לא מפחדים להביא ולבטא את עצמינו.

עד התקופה הזאת נשים התמודדו עם המושג של להתבלט ולהיות חזקות ונוכחות ובתקופה הזאת תפיסת העולם הזאת החלה לעלות לפני השטח ולהתבטא בבגדים.

אחרי תקופה ארוכה של בגדים צמודים ,שעדיין לא נגמרה(בגלל שנשים עדיין חלקית נלחמים על הנוכחות שלהם), התחיל להופיע בגדים רופפים יותר כמו העבר. אבל בעבר זה נבע ממקום של צניעות וענווה. היום זה בא ממקום אחר לגמרי. (אני לא אומר שאין, אני רק אומר שזה נבע ממקום אחר) אחרי כל כך הרבה זמן שהם נלחמו להביא את עצמן אז זה התחיל להתבסס במציאות והתפתחה תפיסה חדשה ומענינת שאומרת "רק מי שלא רואים אותו צריך להבליט את עצמו, ואני נוכחת גם בלי להבליט את עצמי" מה שזה אומר זה שהם השתחררו טיפה מהמאבק שיראו אותם. הם יכולים להיות הם בחופשיות ובעוצמה גם בלי לצעוק ולהבליט שהם כאן ושיראו אותן. וזה הביטוי של החופש והבטחון.

אני אתייחס לעוד נקודה קטנה של שילוב בין השתיים. בין הרופף והצמוד, שזה מה שנראה לאחרונה. וזה עומד על הרצון לחופש במקביל לרצון וצורך שיראו אותם.

כמובן שכל מה שאני אומר זה השערה לפי ההבנה שלי של התהליכים. ואני לא מתכוון לפגוע חס וחלילה באף אחת.

שילובי צבעים ללוק המושלם