זה מפתיע ומסקרן לראות כל פעם מחדש מה המעצבים ימציאו ויציגו לנו. יש הטוענים כי תצוגות כאלה הם

שטותיות וחסרות טעם אבל אני חושבת שצריך להיות מקום ליצירתיות ולגיוון הלא סטנדרטי הזה. לא הכל אמור להיות אותו הדבר עם שינויים קטנים כגון פעם מכנס ג'ינס בצבעים בהירים ופעם אותו מכנס אבל עם קרעים בברכיים. אם האופנה תהייה כזאת אנשים לא ירצו לבוא לתצוגות כאלה כי הם כבר ידעו מה בערך הולך להיות וזאת לא המטרה שבשבילה האופנה קיימת עד היום.

מאמר 3: אופנת נשים שנות ה-20: שנות ה-20 של המאה ה-20 הגיעו לאחר מלחמת העולם הראשונה והושפעו ממנה רבות. במלחמה השתתפו בלגיה, צרפת, מדינות מזרח אירופה חלק מהמזרח התיכון ואיטליה. כחלק ממסקנות מלחמת העולם הראשונה, נעשו בשנות ה-20 ניסיונות להקים גופים בינלאומיים שיוכלו להגביר את שיתוף הפעולה בין מדינות העולם ובשאיפה למנוע את המלחמות הבאות. שנות ה20 היוו נקודת שיא מבחינה תרבותית המצויה בין שתי מלחמות העולם, בחצי השני של העשור התחילו להקרין בקולנועים סרט עם סאונד שלא היה קיים עד אותו זמן. מה כל זה קשור לאופנת נשים בכלל? שנות ה20 היו מהפכניות באופנת בגדי הנשים. לאחר המלחמה אופנת הנשים התאפיינה בנטישה של האופנה המגבילה של העבר ונשים החלו ללבוש בגדים יותר נוחים כגון חצאיות קצרות או מכנסיים. התמורות החברתיות הכלכליות והפוליטיות שהתרחשו בעולם בסוף שנות ה-20 השפיעו באופן ניכר על האופנה בתקופה זו. אחת המגמות הבולטות באופנה בשנות ה-20 היה הסגנון האופנתי של נשות "הפלאפר" (המושג הגיעה ממוזיקת הג'אז והריקוד למוזיקה), הסגנון היה פופולרי בקרב נשים צעירות ששברו מוסכמות חברתיות. הפלאפריות נחשבו לבוטות וחצופות בכך שנהגו להתאפר באופן מוגזם לשתות משקאות אלכוהוליים ולעשן בפומבי. מלחמת העולם הראשונה הובילה לשינויים קיצוניים כמעט בכל תחומי החיים, כולל בתחום האופנה. במהלך תקופה זו נשים הלו להשתלב בהדרגה במשק, לקבלות זכויות פוליטיות ולהיות בעלות יכולת לתמוך בעצמן. כתוצאה מכך, אופנת נשים עוברת שינויים רדיקליים בהתאם לסגנון החיים החדש. בגדי נשים הופכים נוחים יותר, ויש דחייה של המחוך. בנוסף לכך אלמנטים שנחשבו באופן מסורתי לגבריים הופכים לזמינים באופנת נשים כמו מכנסיים וחליפות. הפיתוח של טכנולוגיות ואמצעי ייצור חדשים השפיעו גם על האופנה, בדים מלאכותיים חדשים הופיעו, והפכו זמינים באופן מאסיבי. הסגנון הדומיננטי בשנות העשרים היו שמלות נדן ישרות, עם מותניים נמוכים, שלא הדגישו את אזור החזה ואף טשטשו אותו. אורך השמלות השתנה (קצר עד הברכיים, או ארוךעד הרצפה). שמלות אלגנטיות יוצרו בעיקר מבדים קלים כגון משי ושיפון, והיו מעוטרים ברקמה, בחרוזים, ובתחרה. חידוש חשוב באופנה של שנות העשרים היה הפסקת לבישת המחוך. עד אותו זמן היה המחוך פריט נפוץ באופנת נשים במשך קרוב למאתיים שנים. הוא הוחלף בהדרגה בחגורות מיוחדות שהידקו רק את מותני האישה. עם עליית הפופולריות של חצאיות קצרות החל השימוש בגרביונים, הליכה ברחוב ללא גרביונים נחשבה לא מקובלת עד שנות החמישים. כובעי הנשים בשנות העשרים היו ברובם קטנים, עם שוליים צרים או ללא שוליים כלל. כיסוי הראש הנשי הפופולרי ביותר היה כובע קלוש שהומצא ב1908 על ידי הכובענית הצרפתייה קרולין רבו, הוא נגזר מהמילה "פעמון" עקב הדמוי הברור שהוא יוצר. צורות הכובעים השפיעו אף על עיצוב השיער.  בתקופה זו כפפות נחשבו לאביזר חיוני ליציאות בילויים ואירועים חברתיים. תיקי היד היו קטנים.

בגדי נשים כצורת ביטוי עצמי
במשך שנים לביגוד היו השפעות שונות על הנראות, לא רק מבחינת מראה חיצוני. לביגוד היה שימוש גם בייצוג דתות, מסורות שונות, מעמדות בתוך החברה, זמנים מיוחדים כגון אבל או נישואין ועוד. נראה שעוד מימי קדם כבר ניתן היה לזהות את ההשפעה שתלך ותגבר של ביגוד ובעיקר ביגוד נשי על האפשרות לבטא תחושות פנימיות, אמונות ושאיפות. התחום הקרוי בימנו עיצוב אופנה הינו שם כולל לאומנות של ממש ביצירת מראות שונים ייחודיים ומיוחדים לסוגים שונים של אנשים. כיום כל אישה שרוצה להיות חלק ממשהו או להראות משהו פנימי כלפי חוץ, מתחילה בבחירה נכונה של ביגוד. ערכים, שהם כביכול מושגים רוחניים שלא ניתן לגעת בהם או לראות אותם יכולים פתאום להתבטא בצורה חיצונית, עם שליטה מלאה כמעט לגמרי של הלובשת. המבחר העצום הקיים בשוק כיום של צבעים, דוגמאות, מידות וגזרות מאפשרות לכל אחת לבטא ממש כל דבר שיעלה על דעתה באמצעות בגדים. ומי שלא מתחברת לסחורה קיימת יכולה בקלות ליצור את החזון שיש לה בראש לגבי בגד שרצתה במיוחד בעזרת מעצבת אופנה או תופרת מקצועית. ניתן לראות את התופעה הזאת בהרחבה בימינו אנו. כל כלה המתעתדת לצעוד לחופתה בקרוב כנראה תבקר לעיתים קרובות אצל מעצבת שמלות הכלה ולא רק בשביל תיקונים בשמלה קיימת שכבר בחרה הכלה, הרי לקראת היום הגדול שלה תתהדר הכלה ״בשמלת חלומותיה״ לא פחות מושג לגיטימי בהחלט בעידן השפע. דוגמה נוספת לכך היא העובדה שאף בגד (בעזרתה של מעצבת אופנה טובה או תופרת מקצועית) לא יוכל להיות בלתי זמין לכל אישה באשר היא. זה פשוט מאוד, ראית בגד שאהבת? הוא לא מתאים למידותייך? אין בעיה! יש מספיק בעלות מקצוע שייקחו על עצמן את עבודת התיקון בשמחה. ניתן לראות שכמעט לא עומדים בפני נשים מכשולים בדרך אל הבגד המושלם. כפועל יוצא מכך כל אישה יכולה להתלבש בייחודיות ולבטא את עצמה ואת רגשותיה בקלות יחסית, כמובן בעזרת משאבים כספיים וזמן השקעה. נראה כי הקפיצה המשמעותית שעברה האנושות אל עידן השפע לא פסחה גם על תחום הביגוד ויכולות רחבות אלו מזינות קהל רב. ניתן לראות כי קבוצות מסוימות של נשים או של נשים וגברים המשתייכים לנישה מסוימת, למשל סקייטרים יתאפיינו בסגנון לבוש ספציפי שניתן לכנותו זרוק וצעקני יותר. באופן זה ניתן לזהות סקייטרית גם בלי שתחזיק סקייטבורד ביד. דוגמה טובה נוספת לביטוי ערכים ״רוחניים״ פנימיים כלפי חוץ היא לבוש כבוד. מלכה לא צריכה לדון במקרים מסובכים או לנהל את מדינתה בכיכר העיר על מנת שנזהה אותה כמלכה. מספיק שתתהדר בכתרה, בגלימתה, תחזיק שרביט או תלבש בגדי מלכה וכבר לא ניתן יהיה להתבלבל או לכל הפחות להסיק כי יש לה קשר לבית המלוכה בצורה חזקה הכולל מנהיגות בתחום זה או אחר של הציבור. גם אם מעולם לא ראינו את פניה של המלכה נוכל לזהות מרחוק שמודבר בה. מדהים שניתן להביע ערך כה מורכב בעזרת איתות פשוט יחסית של לבוש מסוים המבטא את אותו הערך. אפשרויות ביטוי אלו מעלות גם את השאלות האתיות הלא פשוטות שלא הטעיה. כל אחד הרי יכול להתלבש בכל אופן שרק יבחר ולהחליט להטעות את הציבור. לא פעם שומעים על טרוריסטים שהתחפשו ליהודים והטעו את מי שסביבם לחשוב כי הם בסדר גמור. גנבים שהתחפשו לעובדי מלונות או לשומרים במקומות שיש מה להסתיר בהם, או כל בעל סמכות אחר, בגדי נשים