שמלת הגלביה אינה רק פריט לבוש – היא יצירה חיה של תרבות, מסורת וזהות. היא
משקפת עולמות שלמים – נשים, קהילות, היסטוריה – ומתורגמת מחדש בכל תקופה על פי
רוח הזמן. מדובר בבגד שנראה פשוט במבט ראשון, אך טומן בתוכו עומק רגשי, סמלים
תרבותיים, וזיכרונות שעוברים מדור לדור.
הגלביה כמורשת
לכל גלביה יש סיפור. לפעמים הוא רקום לתוכה ממש – בחוטים זהובים, בצבעים עזים,
בדוגמאות גיאומטריות או פרחוניות. לפעמים הוא סיפור שקט, חבוי בגזרה הרחבה
שמחבקת את הגוף כמו בית. הגלביה נולדה מתוך צורך – בלבוש שמתאים לאקלים חם,
שנותן מרחב תנועה, שמגן על הגוף אך לא כולא אותו. אך במהרה הפכה ליותר מצורך –
היא הפכה לסמל.
בקרב נשים בתרבויות שונות – ממרוקו, דרך סודן ועד המפרץ הפרסי – הגלביה הייתה
לא רק שמלה, אלא מרחב ביטוי. רקמות מסורתיות העידו על אזור מוצא, על מעמד
חברתי, על מעגל החיים. בחתונות, לידות וחגים – הגלביה לבשה צורה חגיגית,
ולעיתים הייתה מועברת מאם לבת כפריט משפחתי יקר ערך.
הגלביה כפלטפורמה לאומנות
אמנים ומעצבים בני זמננו מוצאים בגלביה קנבס מושלם ליצירה. היא מאפשרת חופש –
לא רק למי שלובשת אותה, אלא גם למי שמעצבת אותה. אמניות רבות, במיוחד כאלו
שחוקרות את הזהות המזרחית, המגדרית או היהודית-ערבית, בוחרות בגלביה ככלי
לביטוי חזותי. היא משמשת כתשתית לרקמה, הדפסים, תפירה ידנית ולעיתים גם כמעין
מחאה שקטה – נגד אידיאלים מערביים של גוף, נגד אחידות אופנתית, בעד גיוון,
חופש והכלה.
במוזיאונים ובתערוכות עיצוב, גלביות מופיעות לא רק כלבוש אלא כאובייקטים
אמנותיים – כאלה שמזמינים התבוננות, הקשבה וזיכרון.
הגלביה בעידן של חיפוש שורשים
העידן הנוכחי מתאפיין ברצון עז להתחבר מחדש לזהות, למקורות, למשהו “אמיתי”.
בתוך מציאות גלובלית ולעיתים מנוכרת, הגלביה מציעה אלטרנטיבה: בגד שיש לו
משמעות. נשים רבות, במיוחד דור שני או שלישי למהגרים, בוחרות ללבוש גלביה מתוך
חיבור אישי – כסמל לגאווה תרבותית, כמחווה לנשים שקדמו להן, וכדרך ליצור זהות
חדשה שמכילה את הכל – מזרח ומערב, ישן וחדש.
הגלביה היא חוויה
ללבוש גלביה זה לא רק להתלבש – זו חוויה חושית ואישית. זו התחושה של בד נעים
על העור, של אוויר שמלטף את הגוף, של נוכחות שלא תלויה בגוף רזה או במידה
מסוימת. זו בחירה ללכת נגד הזרם, לפעמים, ולומר: אני בוחרת בנוחות, בהיסטוריה,
ביופי מסוג אחר.
לסיכום
הגלביה היא לא רק בגד מהעבר – היא חלק מהעתיד של אופנה שמחוברת לשורשיה,
שמכבדת את הגוף ואת האדם הלובש אותה. היא מאפשרת להרגיש בבית, גם כשאת הולכת
ברחוב, ומספרת סיפור – לפעמים של קהילה שלמה, ולפעמים פשוט את שלך.