בגדי נשים בראי צהל: היסטוריה של מדים לבנות

זה לא סוד, נשים אוהבת בגדים. כולנו אוהבות להתלבש יפה, לפי מצב הרוח ולהעמיס בגדים בחנויות בקניון. הבגדים מאפשרים לנו, מעבר ללהיראות טוב כמובן, לבטא את האני הפנימי שלנו, כל אחת בסטייל שאליו היא מתחברת ובאיך שהיא בוחרת להוציא אותו החוצה.
הבעיה מגיעה כאשר אנחנו מתגייסות לצבא ולפתע כבר אין את האופציה להתלבש איך שמתחשק לנו ואני הופכות מוגבלות מאוד, תחת ים הנחיות ונהלים, צבע שיער, נעליים, טבעות ואפילו לק, הכל מקופד בצורה מאוד ברורה. כשהחופש נלקח מאיתנו וכל החיים שלנו מוקדשים במשך שנתיים למערכת הצהלית ולגחמותיה כך גם החופש להתלבש.
למרות התסכול, יש לציין שצהל ניסה במהלך השנים להיות כמה שיותר גמיש, לבוא לקראתנו ושינה לא פעם אחת את המדים לנשים. הנה כמה מהשינויים הבולטים שצהל דאג לתקף בקשר למדי הבנות במהלך השנים, והרפורמות השונות שהביאו למדים שיש בשימוש כיום.
אם נחזור יובל וקצת אחורה, אל שנות ה50 נגלה שמגיע הבנות היו נראים אחרת לגמרי מאיך שהם נראים היום. המדים ככללם היו עשויים מכותנה בצבע חאקי (צבע שכיום מאפיין את חיל האוויר). המדים כללו חצאית ארוכה שמכסה גם את הקרסול וחולצה שלה שני כיסים. הנעליים שלבשו הבנות נקראו "חצאיות", בצבעי חום ושחור, שזכו גם לכינוי "נעלי גולדה". הנעליים היו הרבה יותר נמוכות מאלו שקיימות היום, עד כי הזכירו טיפה נעלי סירה, רק סגורות יותר. בשונה מהכומתות שאנו מכירים כיום, כחלק מהסט של בגדי נשים לבנות בצבא, הוצא לשימוש כובע ה"היטלמאכר", שנראה ממש כמו כובע מצחיה מוגבה בצבע התואם לזה של המדים.
בשנים אלו, בחורף, לא היה די בבגד ים כמו סוודר או מעיל בחסות צהל שפשוט מתלבש מעל המדים, אלא היו ממש מדים נפרדים לעונות הקרות שנקראו מדי חורף. סט כזה של מדים לבנות כלל מכנסיים או חצאית העשויים מצמר ומקטורן העשוי מצמר גם הוא. ניתן היה להוסיף למדים גם עניבה. ככה המדים קיבלו לוק משרדי מעט ופחות צבאי, אבל אל דאגה, לחיילות אז היו מספיק סממני זיהוי שהצליחו לשייך אותן למערכת הצבאית, דוגמת הצהלונים. מדובר בשתי סיכות עם סמל צה"ל שנלבשו על שני צידי המקטורן של הבנות.
ובמעבר חד אל שנות ה60, נגלה כי חלו שינויים רבים. השינוי המרכזי שחל בשנים אלו מבחינת מדי הבנות הוא כמובן, איך לא, אורך החצאית, שקוצר משמעותית לאורך הברך. בשנים אלו התחוללה מהפכה כללית בכל מה שקשור לבגדי נשים וכך גם צה"ל הושפע ממנה ודאג להעניק יותר חופש לבנות המשרתות. דבר נוסף שקרה בשנים אלו הוא שחולצת המדים השתנתה מעט ובמקום חולצה עם שני כיסים, הוצאה לשימוש חולצה עם כיס אחד בלבד, שהוכנסה בתוך המכנסיים, בדומה להיום. במקום הכובעים המגושמים שהיו קיימים בעשור לפני כן, נוספו כומתות רכות וגדולות וילה חובה לחבוש אותן בכל עת. יש לציין שעד לשנים עלו לא לנשים המשרתות לנוע עם תכשיטים כלל ובשנות ה60 החלו להתיר לנשים לענוד טבעת נישואים.
בשנות ה70 חל שינוי דרסטי בניראות המדים. החולצות של מדי הבנות כללו שרוולים קצרים, אבל הדבר המפתיע ביותר הוא שחל השימוש בירכיות. זוהי חולצת מדים בעלת 3 כיסים, אחד עליון לשניים תחתונים, שהגיעה עד מעבר למותן ונראתה ממש כמו טוניקה. הנעליים הפכו שחורות בלבד וגם את הכומתות הרכות דאגו להחליף, בכומתות קשיחות עם צורה דמויית סירה. השינוי המשמעותי והחשוב שנכנס בשנים אלו הוא שלראשונה הותר לנשים ללבוש מכנסיים כחלק מהמדים, שהיו לרוב בגזרה גבוהה. כמו כן הותר לנשים סוף סוף לענוד תכשיטים, מלבד טבעת נישואים כמובן. נשים הורשו לענוד עגילים צמודים ושרשרת, בדומה להיום.
גם מדי החורף המיושנים יצאו משימוש ובמקומם נכנס הסוודר הצבאי.
בשנות ה80 וה90 לא חלו שינויים יותר מידי נרחבים, מלבד צבע המדים ששונה לירוק, למשרתות בחיל היבש, ובשנות ה2000 סוף סוף הוחלפו כומתות הנשים הקשיחות לכומתות צמר, הזהות של גברים.
כיום עדיין נדמה שקיים חוסר שיוויון קל והבדלים שלא לצורך בין מדי הנשים למדי הגברים, כדוגמת הכיס היחיד במדי הבנות, גזרת המכנס הנמוכה על פי רוב נמוכה הרבה פחות וכדומה. אך נראה, שעם זאת, צה"ל אכן מנסה להיות מחובר וקשוב לשינויים החלים במדינה ובעולם מבחינת החופש לנשים, בכדי להעניק למשרתות תחושת שייכות ושיויון ככל הניתן.