תעשיית האופנה קשורה זה מכבר לנושאים סביבתיים וחברתיים. תעשיית ההלבשה הייתה אחד המזהמים

הגדולים בעולם, ותרמה למגוון בעיות סביבתיות, מזיהום מים ואוויר ועד פליטת גזי חממה. עם זאת, בשנים האחרונות, התעשייה נוקטת צעדים לקראת קיימות. בואו נראה כמה הצדקות על למה תעשיית בגדי הנשים הולכת להיות בת קיימא בעתיד.
ראשית, יש ביקוש הולך וגדל של הצרכנים לאופנה בת קיימא. צרכנים מודעים יותר ויותר להשפעה הסביבתית והחברתית של הרכישות שלהם ומחפשים בגדים שמיוצרים בצורה אתית ובקיימא. סקר שנערך על ידי McKinsey & Company מצא כי 75% מהאנשים מוכנים לשלם יותר עבור אופנה בת קיימא. השינוי הזה בהתנהגות הצרכנים דוחף קמעונאים להציע אפשרויות לבוש בר קיימא. קמעונאים גדולים כמו H&M, Zara ונייקי השיקו כולן קווי אופנה בני קיימא, מה שמצביע על כך שיש שוק לאופנה בת קיימא.
שנית, ישנן טכנולוגיות חדשות שהופכות ייצור אופנה בר קיימא לאפשרי יותר. חידושים כמו הדפסת תלת מימד, בדים מתכלים וצביעה ללא מים משנים את אופן ייצור הבגדים. טכנולוגיות אלו יכולות להפחית באופן משמעותי את הפסולת ואת ההשפעה הסביבתית של תעשיית ההלבשה. הדפסת תלת מימד, למשל, יכולה לבטל את הצורך בבזבוז חומר על ידי הדפסת בגדים ישירות מקובץ דיגיטלי. בדים מתכלים יכולים להחליף כותנה ופוליאסטר מסורתיים, הידועים בהשפעתם הסביבתית. צביעה ללא מים, המשתמשת באוויר במקום במים לצביעת בגדים, יכולה להפחית את כמות המים המשמשת בתהליך הייצור. חידושים אלה הופכים את ייצור אופנה בר קיימא לאפשרי וחסכוני יותר, דבר הכרחי כדי שהתעשייה תהיה בת קיימא בעתיד.
בנוסף, יש מגמה גוברת של אופנה מעגלית. אופנה מעגלית היא תפיסה שמטרתה לסלק בזבוז ולהפחית את ההשפעה הסביבתית של תעשיית האופנה על ידי יצירת מערכת בלולאה סגורה. במערכת אופנה מעגלית, חומרים ממוחזרים ועושים בהם שימוש חוזר ליצירת בגדים חדשים, במקום להיפטר למזבלות. גישה זו יכולה להפחית משמעותית את ההשפעה הסביבתית של תעשיית ההלבשה. ל-H&M, למשל, יש תוכנית בשם "סגור את הלולאה", המעודדת לקוחות למחזר את הבגדים שלהם. הבגדים הממוחזרים משמשים לאחר מכן ליצירת בגדים חדשים, הנמכרים בחנויות H&M. תוכנית זו היא דוגמה לאופן שבו אופנה מעגלית יכולה לעבוד בפועל ומדגימה את הפוטנציאל של התעשייה להפוך לבר-קיימא יותר בעתיד.
כמו כן, לאופנה בת קיימא יש פוטנציאל ליצור מקומות עבודה חדשים ולחזק את הכלכלה. תעשיית האופנה היא מעסיק משמעותי, במיוחד במדינות מתפתחות שבהן ייצור בגדים הוא ענף מרכזי. על ידי מעבר לייצור אופנה בר קיימא, ניתן ליצור מקומות עבודה חדשים בתחומים כמו פיתוח חומרים בר קיימא, כימיה ירוקה ואופנה מעגלית. לתעשיית האופנה בת-קיימא יש פוטנציאל ליצור הזדמנויות כלכליות חדשות ולהניע צמיחה כלכלית.
לבסוף, ישנה מודעות גוברת בקרב מנהיגי תעשיית האופנה לגבי הצורך בקיימות. אירועי תעשיית האופנה הגדולים, כמו פסגת האופנה בקופנהגן, התמקדו בקיימות בשנים האחרונות. מנהיגי התעשייה דנים בצורך בייצור אופנה בר קיימא ובתפקיד שהתעשייה יכולה למלא בהפחתת ההשפעה הסביבתית שלה. על ידי העלאת המודעות לנושא, מנהיגי התעשייה יכולים להניע שינוי ולהפוך אופנה בת קיימא לעדיפות.
לסיכום, תעשיית בגדי הנשים הולכת להיות בת קיימא בעתיד הודות לשילוב של ביקוש צרכני, חדשנות טכנולוגית, אופנה מעגלית, יתרונות כלכליים והובלה בתעשייה. גורמים אלו מניעים מעבר לעבר ייצור אופנה בר קיימא, שיש לו פוטנציאל להפחית משמעותית את ההשפעה הסביבתית של תעשיית הבגדים. עם המשך חדשנות והשקעה באופנה בת קיימא, התעשייה יכולה להפוך למובילה בתחום הקיימות ולהניע שינוי חיובי עבור הסביבה והחברה.
מאמר 4 – 503 מילים

בגדי נשים- מאמר מספר 2
לבגדי הנשים היסטוריה מפוארת. בגדים היו מאז ומעולם חלק חשוב מההיסטוריה של המין האנושי. אבל כמובן שממאה למאה, התפתחו בגדי הנשים. הם לא תמיד היו מה שהם היום.
בגדי הנשים השתנו והתגלגלו במהלך השנים, והיום כבר ניתן לראות נשים שלובשות מה שהן רוצות, ואפילו גברים מסוימים שלעיתים בוחרים ללבוש בגדי נשים.
אז מה בעצם היה בהיסטוריה של בגדי הנשים? נתחיל מהמאה ה19.
עד המאה ה19 נשים נהגו ללבוש שמלות עם שרוולים נפוחים. במאות ה18 וה19 נשים נהגו ללבוש מחוכים מתחת לשמלות שלהן, וזאת כמובן על מנת ליצור מראה מחוטב יותר לגופן. ניתן להסיק כמובן שהמחוכים אינם היו נוחים כלל וכלל, מפני שהיו "דוחסים" את גופן של הנשים. דבר נוסף שהיה לא נוח במיוחד, הוא הבדים העבים והרחבים שלבשו הנשים, שהקשו מאוד על יכולת התנועה שלהן.
בתחילת המאה ה19 בגדי הנשים עוצבו בצורה ארוכה ואלגנטית, וזאת כמובן על מנת ליצור עבור הנשים גוף "יפה" ו"נשי". התקופה הזו הייתה מאופיינת לרוב בבגדים מאוד ארוכים כגון חצאיות ארוכות ושמלות ארוכות עוד יותר.
אז מתי בערך הבגדים נעשו דומים לבגדים שאנו מכירים היום? בערך במאה ה20.
בזמן מלחמת העולם השנייה, בעקבות העצב והדכדוך שהיה ניכר באוויר, בגדי הנשים עוצבו בצורה מאוד יבשה ומאופקת. הרבה פחות נשית ממה שהיה נהוג במאה שלפני כן.
אבל, בשנות ה40 וה50 החלה כמיהה ברחבי העולם לסגנון בגדים הרבה יותר יוקרתי. הסגנון הזה התאפיין בעיקר בכתפיים עגולות ומותניים צרות.
לפתע, בשנות ה60 החלו נשים צעירות לעצב בעצמן בגדים שהן אוהבות, והתעלמו מעולם האופנה האירופאי שנחשב לדעתן למיושן. דבר זה נחשב כפריצת דרך משום שעד אז כולן התלבשו לפי אותו צו האופנה שהיה רלוונטי. בתקופה הזו, בזכות אותן נשים פורצות דרך, התחילו בעולם להיות מוצגים בגדים שאנחנו רגילים לראות גם היום, כגון מכנסי "הפאדלפון" ( מכנסיים צרים שמתרחבים למטה ).
במאה ה21, סגנון בגדי הנשים כבר התרחב לחלוטין ונהיה מגוון גדול מהם. כיום נשים כבר יכולות לבחור מה מוצא חן בעיניהן ומה פחות, ולפי זה להתלבש.
קיים מגוון רחב של חנויות בגדים עם מגוון עצום של בגדי נשים. בין החנויות הבולטות שמוכרות בגדי נשים כיום ניתן למנות את החנויות "זארה", "פול אנד בר", "גולף" ונוספות.
עוד תחום שהתחזק במאה ה21 הוא בגדי ה"פלאס סייז". פלאס סייז הם בגדים המתאימים לנשים במידות יותר גדולות. מהבחינה הזו, ניתן להגיד שיש עוד לאן לשאוף, משום שלא בכל החנויות כיום יש בגדים מהסוג הזה, והרבה נשים מתקשות למצוא בגדים במידותיהן בחנויות. מצד שני, ישנן מספר חנויות שכבר התקדמו לכיוון הזה, וניתן למצוא בהן בגדי נשים במגוון מידות. בין החנויות האלה ניתן למנות את "אמריקן איגל" ו"פוקס".
תחום שהתחזק מאוד בשנה האחרונה, הוא תחום חנויות היד שניה. לאחרונה נפתחו בארץ המון חנויות יד שנייה, והרבה נשים מתחברות ל"טרנד" הזה ורוכשות בחנויות הללו. יתרון משמעותי שיש לחנויות יד שניה על פני חנויות רגילות, הוא שהרבה פעמים ניתן למצוא בחנויות יד שניה בגדי נשים שכבר לא ניתן להשיג בחנויות הגדולות. לתעשיית היד השנייה מגיעים הרבה בגדים ישנים ( אך שמורים ) במצב טוב, והרבה נשים אוהבות ללבוש בגדים כאלה, על מנת להרגיש ייחודיות.
אל לנו לשכוח, שתעשיית הבגדים התפתחה למיימדים מפלצתיים, וכיום היא אחראית ל20% מזיהום המים ולכ10% מפליטת החנקן הדו חמצני בעולם. או במילים פשוטות יותר- תעשיית הבגדים היא תעשייה שמזהמת מאוד את כדור הארץ. אז בפעם הבאה שאנחנו קונים בגדים, אולי כדאי לשאול את עצמינו האם הבגד הזה באמת נחוץ לנו, או שנלבש אותו רק פעם אחת ולא נשתמש בו יותר.