תכשיטים

תכשיטים.מי לא אוהב אותם? נשים וגברים,צעירים ומבוגרים,בני שבטים אפריקאים בקניה וגבירות רוסיות מעודנות במוסקבה.מאז שהיינו ילדות נמשכנו תמיד לתכשיטים,גם אם היו מיוצרים בדרך-כלל מחומרים זולים יותר,ומה רבה היתה שמחתנו כאשר קבלנו את תכשיטי הזהב הראשונים שלנו ומאוחר יותר,כשיכולנו גם לרכוש אותם לעצמנו.
תכשיטים נועדו,מאז ומתמיד,לקשט ולייפות אותנו; בין אם מדובר באדם הקדמון שיצר לעצמו תכשיטים מעץ,אבנים ועצמות ,בין אם מדובר באינדיאנים שמשתמשים בעור,בחרוזי-עץ ובנוצות ובין אם מדובר בגברים ונשים מערביים שמעדיפים מתכות יקרות כגון ארד,כסף וזהב משובצים באבני קריסטל,יהלומים,פנינים או שאר אבנים טובות.
מכף רגל ועד ראש-תכשיטים לשיער,עגילים צמודים,עגילים ארוכים,נזמים באף ובכל מקום אפשרי אחר בגוף (פירסינג)-שרשראות,צמידים,שעוני-יד וטבעות,תכשיטים לציפורניים וצמידים לקרסוליים-כולם משדרגים את המראה שלנו,מוסיפים לבטחון העצמי ואפילו מעידים על השתייכותנו החברתית ועל מעמדנו הכלכלי.
תכשיטים נחשבו,לאורך כל הדורות,כמתנה רומנטית אולטימטיבית ובעלת סימליות רבה,בעיקר טבעות אירוסין ונישואים.גם לאחר החתונה נשים רבות עדיין מצפות שבני-זוגן "יפתיעו" אותן בימי הולדת ובארועים חגיגיים בתכשיט,רצוי יקר-ערך..
וגם אם לא,הדבר בהחלט לא ימנע מהן לגשת לחנות תכשיטים מהודרת ולרכוש לעצמן פריט חדש.
בעבר התכשיטים היו עוברים מדור לדור-מהסבתא אל הבת וממנה אל הנכדה.הם היו נשמרים בקפידה יתרה והיו משתמשים בהם רק בארועים מיוחדים.במקרים בהם אנשים היו יורדים מנכסיהם,הם היו נאלצים למשכן או למכור את התכשיטים ומעבר למשמעות הכלכלית שנלוותה למעשה היו לו גם השלכות רגשיות כבדות.
ממש כמו עם בגדים,גם דרך התכשיטים ניתנת לכל אחד ואחת מאיתנו ההזדמנות לבטא את טעמנו ואת אישיותנו הייחודית;על-פי סוג התכשיטים שאנחנו בוחרים לענוד ,הדרך בה אנו מערבבים מותאמים אותם ואופן מיקומם.
גם בתחום התכשיטים ההשתייכות החברתית משחקת תפקיד משמעותי: בעוד שראפרים אמריקאים,למשל,אוהבים להתהדר בשלל שרשראות ,גורמטים וטבעות כבדות מזהב ו/או חיקויים שלו,נשים בנות המעמד הגבוה מעדיפות בדרך-כלל יצירות מעודנות יותר,של זהב על גווניו השונים(צהוב,לבן,וורוד,אדום)-או כסף משובצים ביהלומים ובאבני-חן.אצל נשים שחיות באזורים הקרובים לים או לאוקיאנוס אפשר למצוא יותר שרשראות מדלל סוגי פנינים שנשלות מצדפות המצויות במעמקי-הים.
אומנים ,פריקים למיניהם ואנשים בעלי רוח חופשית נוהגים לבחור או לייצר לעצמם תכשיטים פחות קונוונציונאלים ולשלב אותם בצורה מקורית וייחודית בלבושם.
בכל התרבויות היה ועדיין קיים שימוש בתכשיטים כקמיעות נגד עין-הרע;למשל אצלנו,תכשיטי האר"י הקדוש ושרשראות שעליהן תליון "חמסה" או דג עם עין כחולה שאמור לברך את העונד/ת אותו בפוריות ובמזל טוב.רבים מזמינים את התכשיטים שלהם על-פי התאמה אישית אצל צורף-מומחה ורבים הם גם אלה שמייצרים לעצמם תכשיטים מכל הבא ליד:,ליצירות שיוצאות תחת ידיהם לפחות מובטח שלא יימצא שום חיקוי במקום אחר.
תכשיטים מוזכרים במקורות של עמים רבים,וגם בתנ"ך שלנו יש התייחסות למשרת של אברהם אבינו שנשא עימו מתנות ותכשיטי-זהב אל משפחתה של הכלה המיועדת לבנו יצחק,רבקה.במקום אחר מוזכרות נשות ישראל שהביאו את כל תכשיטיהן כדי להקים את המשכן;ולהבדיל, כולנו מכירים את סיפור עגל-הזהב שנוצר מתכשיטים שכלל בני-ישראל,גם הגברים,הביאו לאהרון.
גם רבי עקיבא מבטיח לאשתו רחל שאילו היתה ידו משגת היה מביא לה שרשרת של ירושלים מזהב;וכן הלאה.
לתכשיטים יש מקום נכבד באוצרן של ממלכות ובתי-מלוכה שונים ברחבי העולם;מחירם נאמד במיליוני דולרים והם מוצגים לקהל הרחב רק בארועים חגיגיים.תערוכות תכשיטים,בדומה לתצוגות-אופנה,מתקיימות בכל רחבי העולם ומושכות אליהן אנשי-מקצוע ומתעניינים רבים.
ומכיוון שכיום ניתן לרכוש כל דבר לא רק בחנויות אלא גם באינטרנט,התפתחה תעשיית און-ליין שלמה שמוכרת תכשיטים מחומרי-גלם יקרים אך במחירים זולים יותר וכך כמעט כל אדם יכול לרכוש לעצמו או כמתנה תכשיטים שבעבר היו נחלתם של העשירים בלבד.

לשיער שלנו היה,מאז ומתמיד,תפקיד ומשמעות הרבה מעבר למראה עוד לפני שהמושג "אופנה" התחיל בכלל להתקיים.הכוונה היא לשיער הראש,של נשים ושל גברים,וגם להיעדרו (הכוונה לקרחת),והכוונה גם לזקנים ולשפמים הגבריים.בעבר אמנם לא היו קיימות הטכניקות המשוכללות שיש בימינו על מנת לשפר ולשדרג את המראה,אך עדיין היו משתמשים בכל אמצעי שהכירו כדי לעשות זאת.
כמו-כן היום יש הרבה יותר חופש לכל אדם לעשות כרצונו ככל הנוגע למראה השיער שלו,מלבד במסגרות מסויימות,בעוד שבעבר היו קיימים תכתיבים חברתיים נוקשים שהגדירו לכל אחד איך מותר ואיך אסור לו להיראות..
במאה ה-19,למשל,גברים ונשים בני החברה הגבוהה חבשו פאות נוכריות.הן היו גבוהות ומפוארות ולא ניסו כלל להיראות כמו השיער הטבעי של החובש/ת אותן.את הפאות הללו נהגו לפדר,כמו גם את שאר חלקי הפנים והגוף,בטלק-כדי שיהיו נוקשות ובהירות ככל האפשר.
כיום,ציבור חובשי הפאות כולל בעיקר נשים חרדיות המשתייכות לזרמים מסויימים ביהדות,אנשים החווים התקרחות מסיבות שונות-בין אם גנטיות ובין אם רפואיות-ואולי גם נשים ממוצא אפריקני שמעדיפות לכסות את שיערן המקורזל.ולהבדיל מהפאות של המאה ה-19,השאיפה כיום היא שהפאה תראה כמה שיותר טבעית.במקרים רבים הפאות עשויות באיכות כל-כך גבוהה,עד שהן יפות יותר אפילו מהשיער הטבעי המקורי.
במסגרות נוקשות כמו בצבא ובמשטרה נהוג משטר של תספורת קצוצה ככל האפשר לגברים ושיער אסוף בקפידה לנשים.בבתי-סוהר רבים עדיין מגלחים את שיער ראשם של האסירים -בין אם ירצו זאת ובין אם לאו.וזאת על-מנת "לסמן" אותם והכל הנראה,גם על מנת להשפיל אותם.
גילוח הקודקוד נהוג גם בקרב נזירים בכל רחבי העולם ויש מועדים מדוייקים בהם הדבר נעשה; רק במולד הירח או במילואו.
נשים חרדיות רבות עדיין מגלחות את שיער ראשן כאשר הן מתחתנות(וחובשות עליו פאה לאחר מכן,או פיאה ומעליה מטפחת).