שופינג בתאילנד

למבקרים בגן-העדן האסיאתי כדאי לתכנן מראש,מעבר למסלולי הטורקים ולבילויים באתרי-התות המובילים,את הזמן והתקציב שיקדישו למסעי-קניות משתלמים ביותר של מזכרות,פריטי אופנה שונים,יצירות אומנות,מוצרי אלקטרוניקה ועוד.המטבע המקומי הזול הופך כל רכישה למשתלמת ביותר לתייר הממוצע,הקניונים המפוארים מציעים שפע סחורה יוקרתית ועיצובים ברמה גבוהה ביותר;השווקים מציעים סחורה במחירים מגוחכים ממש לכיס המערבי ומעל לכל מרחפת האווירה הכל-כך מיוחדת של ארץ אלף החיוכים.
אז איפה קונים? בד"כ בעיר הבירה,בנגקוק.
שם נמצאים מרכזי-הקניות הגדולים במדינה לצד שווקים מפורסמים נוספים.גם בצפון יש שווקים גדולים ומיוחדים.בדרום המחירים בדרך-כלל יקרים יותר ובכל מקרה,בכל מקום יש לפקוח את העיניים ולהיזהר מזיופים.אלא אם כן אתם מעוניינים דווקא בהם.
כמו-כן ידוע שבתאילנד נהוג להתמקח על המחיר אבל יש לציין ש:א.לא עושים זאת , בד"כ,בקניונים יוקרתיים אלא בעממיים יותר.ב.צריך לנסות להרגיש מי המוכר שעומד מולך ולא ללחוץ עליו יותר מדי כדי שלא יבטל את העיסקה ותמיד בכבוד ובנימוס כמובן.ההתמקחות מקובלת יותר בשווקים השונים,וגם אז יש גבול למידת הלחץ שאפשר להפעיל על המוכר/ת.
בבנגקוק,בעיקר,אפשר לקנות בגדים שנתפרים על-פי הזמנה אישית-הן במתפרות והן בחנויות של חייטים.
מספר קניונים מפורסמים בבנגקוק הם "סיאם פאראגון"-היוקרתי מכולם,ה"פלאטיניום" וקניון ה"MBK" בו רוכשים בדרך-כלל בעיקר מוצרי אלקטרוניקה.אבל ישנם כל-כך הרבה קניונים נוספים,קטנים יותר,כך שישנן מספיק אפשרויות למצוא בדיוק את מה שאתם מחפשים.ברוב הקניונים קיים גם,מעבר לבתי-הקפה הקונוונציונאליים,מתחם שלם המיועד למזון -אולי כדי שהקונים לא יפרשו מהר מדי ממסעי-הקניות שלהם בתואנה שהם רעבים….
מעבר לכך,כל קומה במרבית הקניונים מוקדשת אך ורק לתחום אחד:בקומת-הקרקע אפשר למצוא,בחלק מהקניונים,סופרמרקט.הקומה הראשונה תכלול בד"כ ביגוד לנשים ולגברים.קומה שנייה -תיקים ונעליים,שלישית-אקססוריז ותכשיטים,גבוה יותר נמצאים מתחמי הריהוט,כלי-בית,מוצרי-חשמל ואלקטרוניקה וכן הלאה.ברוב הקניונים,תמצאו בקומה העליונה "Big Cinema"-אולמות קולנוע חדישים,מהודרים ומרווחים המציעים חוויית צפייה ברמה גבוהה ביותר.וגם את הפפסי-קולה והפופקורן המסורתיים הנלווים לכך.
בסופי-שבוע(ימי שבת וראשון)המתקיים בפארק צ'אטוצ'אק יריד המוני,הידוע בשם "Chatuchak Market".אמנם השוק פתוח כל השבוע אבל עיקר האקשן קורה בסופו:הרבה יותר תנועה,הרבה יותר סחורה,הרבה יותר דוכני-מזון והרבה יותר שמח.למי שלא אכפת להדחף פה ושם עם המוני קונים ומבלים אחרים מכל רחבי העולם.יש בשוק הזה אלפי דוכנים שאפשר למצוא בהם ממש הכל במחירים זולים ומשתלמים אפילו יותר מאשר בקניונים.
בפאטפונג מתקיים שוק-לילה,לא רק בסופי-שבוע,שהוא זול במיוחד אבל בהתאם גם הסחורה שלו ירודה יותר וכוללת בעיקר זיופים.מכיוון שהאזור הזה שוקק פעילות לילית של מסעדות,ברים,מועדוני גו-גו וכו'-הוא נוטה למגנט אליו כל מיני טיפוסים,חלקם מפוקפקים,וכדאי מאוד להזהר שם מגייסים,מטרידנים ונוכלים למיניהם.
בצפון תאילנד-צ'יאנג מאי-המוכר ביותר הוא שוק הלילה שברחוב הראשי,רחוב Chang Klan.זהו שוק שמושך אליו תיירים רבים כך שגם הוא ,בדומה לשוק צ'אטוצ'אק,עמוס וצפוף בד"כ.כמו-כן מתקיים בצ'יאנג-מאי "שוק יום ראשון" שמציע בעיקר יצירות אומנות במחירים זולים מאוד.
גם בצ'יאנג-מאי יש קניונים,אמנם לא גדולים ומפוארים כמו בבנגקוק אבל גם שם תוכלו למצוא למשל את הPantip" החביב והמוכר מבנגקוק שמציע שלל מוצרי חשמל ואלקטרוניקה.
קניות בדרום-מכיוון שביקרו אמיתי בתאילנד לא ייחשב שלם אם לא הייתם באחד מהאיים: קופאנגאן,קופיפי,קוסמוי,פוקט וכו'-כדאי בכל-זאת להתייחס גם לאפשרויות השופינג באזור הזה למרות שכאמור זהו האזור הפחות מומלץ לקניות בשל המחירים הגבוהים שגובים שם.מן-הסתם,תמצאו שם בעיקר בגדי-ים וכפכפים,בגדים קלילים לקיץ ,תכשיטים וכמובן מזכרות.
את הקניות בדרום עושים בחנויות קטנות,הדוכנים ואפילו לאורך החוף,תוך כדי שיזוף-כאשר רוכלים עוברים לאורך החוף ומציעים לנופשים את סחורתם.בקוסאמוי אפשר למצוא גם את קניון ה"לוטאס" ואת ה"Big C"-וגם שוק לילה,שנמצא ליד בית-חב"ד באי ושכולל דוכנים שונים.

מאמר אופנה-מה זה "לבוש יהודי"?
במשך דורות רבים,בכל תפוצות ישראל,היהודים הצליחו להתבדל מסביבתם ולשמור על סגנון בגדים מיוחד שהעיד על יהדותם.ועם זאת,תמיד היו השפעות סביבתיות של החברה והתרבות אליה השתייכו.יהודים במזרח ובמערב נראו אחרת גם אם סממנים דתיים מובהקים,כגון כיפה וציציות,נשארו בכל התנאים;במזרח יהודים עטו ג'לביות ובמערב לבשו חליפות .
בארצות בהן סגנון הלבוש השולט הוא צבעוני יותר,כגון הודו,תימן ואתיופיה,גם היהודים לבשו בגדים צבעוניים בהתאם.אך תמיד היו אלו בגדים צנועים,לא רק לנשים .
בהתאם להלכה נמנעו מבדי-שעטנז והקפידו על כיסוי-ראש או פיאה -לנשים מטעמי צניעות ולגברים כהכרזה על יראת-שמיים וכניעה לבורא-עולם.כמו-כן הגברים תמיד גידלו זקנים וטיפחו את שיער-פיאותיהם וזאת על מנת להתבדל מן הגויים שבדרך-כלל לא עשו זאת,שכן יש מצווה לא ללכת בחוקות הגויים ואף לא להידמות להם.
מעבר לרצון של היהודים עצמם להתבדל מסביבתם,לא פעם במהלך ההיסטוריה חלה עליהם החובה לעשות זאת-שלטונות הכנסייה בארצות שונות במערב כפו על יהודים להציג סימנים מיוחדים להיותם יהודים כגון כובעים מיוחדים,בגדים בצבע מסויים או הטלאי הצהוב הידוע לשמצה בתקופת גרמניה הנאצית של היטלר.במקרים אלו,מטרת הסימון היתה להרחיק את היהודים מהסביבה הכללית ולהשפיל אותם; אבל כתוצאה מכך,נמנעה גם התבוללות עם החברה הסובבת ונשמרה מסגרת הדת והקהילה.