שופינג אונליין יכול להתאים לכל כיס.

בגדי נשים, כיסוי והפשטה

היום אני רוצה להרחיב מעט על עולם האופנה ו/או העיצוב. למן ההתחלה התקיימו בעולם העיצוב שתי מגמות עיקריות שניתן להבחין בהן, הראשונה היא הרצון לחשוף את גוף האדם בעוד והמגמה השנייה מגיעה בכדי להסתיר את האלמנט האנושי. השתיים פועלות במקביל ומובילות אחת לרעותה, קיים קשר הדוק בין שתי המגמות, קשר של ניגוד ובו בעת של השלמה.

נתחיל בכך שבגדי הנשים נוטים להיות משויכים למגוון רחב של תארים: עדינות, רכות, פנטסטי, מופשט, מחמיא וכן הלאה. את התארים יש לסמן בצורה וויזואלית מובהקת שניתנת לזיהוי ו/או הכרה כלל חברתית ולשם כך נוצרו שתי מגמות עיקריות החופפות ומקבילות זו לרעותה: כיסוי והפשטה.

בגדי הנשים באים לעטוף את הגוף בצורה מחמיאה ובו בעת לערטל אותו מכסות לבוש, ברוב המקרים מדובר בבגדים המסתירים טפח אחד וחושפים את האחר. הגזרה שיושבת על קווי המתאר של הגוף משרטטת בעדינות את האלמנט האנושי העשוי בשר, דם ועור. השרטוט הוא עדין וכך נוצר ריכוך ו/או ריטוש (אם נשתמש במונח מקצועי מעולם העיצוב) של האנושי.

הכיסוי יוצר אצל קהל הצרכנים/יות את יצר הסקרנות, מכיוון שכולנו אנושיים קיים בנו הצורך לתהות על קנקנו של האחר ולנסות ולקטלג אותו על פי סולם המדדים שלנו. נזכיר את דמותה של השחקנית ריטה הייוורת' (מרגריטה כרמן קנזינו, שמה המלא) בסרט המפורסם: "גילדה".

הסצנה המפורסמת בה היא מערטלת את אורך זרועה מכפפת המשי הארוכה עשתה גלים, לא אך ורק כתוצאה מהערטול כי אם מהעובדה כי היא נותרה לבושה במקביל לערטול המפתה. אפשר לתת דוגמאות רבות כיצד הלבוש יוצר תעתוע של עירום וכסות אך מקוצר היריעה אסתפק בדוגמה הטובה ביותר שיכולה לתת תמונה מלאה יותר ופשוטה להבנה.

בחרתי להתייחס לתקופת מסך הכסף של הוליווד מכיוון שעירום באותה תקופה היה בגדר טאבו והדרך להתמודד עם הצנזורים של הקולנוע הייתה משחקי מילים, כפל לשון ולא פחות חשוב מלבושי הגיבורים/רות בסרט. אני מזמין את הקוראים/אות לבחון את הסרטים מנקודת המבע האופנתית, לבחון סרטים כמו "רוברטה", "משהו ללבוש", "סקס והעיר הגדולה", "חוט רפאים" , "ברברלה", פריסיליה מלכת המדבר" וכן הלאה.

הבגד מוגדר כעור שני, עור המגונן על מי שעוטה אותו עליו. הבגד מספק לנו את האפשרות לפרגן לגוף בצורה של מחווה הנראית לעין וגם האחר שנמצא מולנו מבחין באותו פרגון. הגוף מהווה מסמן וויזואלי והבגד מהווה מסמן רגשי. החיבור בין הבגד לאדם איננו שטחי בהכרח ואף מתקיים בצורה מובהקת מאוד.

כלומר, התכונה החשובה ביותר של הבד היא עצם יכולתו להאנשה, לא לחינם כאשר מדברים על בד הבגדים באטליה של המעצב/ת תארים ותכונות אופי אנושיות מוצמדות אליו. הבד המעוצב כמו סופח אליו את התמצית האנושית, לעיתים לחיוב ולעיתים לשלילה.