ההבדל בין בגדי הנשים לבגדי הגברים חלק 1.

כולנו יודעים על ההבדלים הברורים בין בגדי נשים לבגדי גברים, בעוד שהגברים הולכים על פי רוב בחולצה ומכנסיים, הנשים הולכות עם חצאית ועם טייץ, עם איפור, הם מרשות לעצמם לצבוע את השיער או ללכת עם חולצות וורודות, דבר שלא קיים אצל גברים.

אז אמנם יש מדינות כמו סקוטלנד שהגבולות בין בגדי הנשים לבגדי הגברים היטשטשו, והגברים בסקוטלנד הולכים עם חצאיות, אבל עדיין יש הבדלים ברורים בין בגדי הנשים לבגדי הגברים, וננסה להבין מהיכן הגיע המקור לחלוקות האלה.

הייעוד הפשוט של הבגד הוא לחמם את גוף האדם וכמובן לכסות את החלקים האינטימיים בגופנו, לפי המבואר בתנ"ך אדם וחוה הגיעו לעולם בעירום, ובשעה שאכלו מעץ הדעת ונפקחו עיני שניהם, הם תפרו לעצמם בגד מעלי תאנה, וכיסו בזה את המקומות האינטימיים בגופם.

בחלוף השנים הבגד קיבל לעצמו תפקידי מפתח נוספים, אילו תפקיד הבגד בחברה היה מסתכם בחימום וכיסוי המקומות האינטימיים, כל עולם האופנה, וחלק נכבד מעולם התקשורת, היו מתמוטטים.

בשנות המאה המקודמות הבגד שימש סמן ניכר על המעמד החברתי, לפיו היה ניתן לקבוע את מצבו הכלכלי והחברתי של האדם, בעבר היו משתמשים בבדים מיוחדים או בצבעים קשים להשגה על מנת לסמן עושר, כיום נפוץ השימוש במותגים כסמל סטטוס לעושר.

כיום תפקידי הבגד התרחבו יותר וכיום הוא אינו משמש רק כסמן לקבוע את המצב הכלכלי והחברתי, אלא הוא משמש גם כאמצעי ביטוי ותקשורת אישית, מגדרי ואתני, דתי וגילאי, הוא גם עוזר לנו לשמר את זהויות החברה ומבטיח כל קבוצה אחת תישאר מופרדת מהקבוצה האחרת.

חוקרים רבים מעלים את הטענה לפיה הבגד אינו משמש רק כמייצג ומשקף אמונות וערכים על החברה אליה אנו משתייכים, אלא הוא משמש גם כהעברת מידע על ההיררכיה הקיימת בתוך הקבוצה.

ההבדלים בין אופנת הגברים לאופנת הנשים משקפים אפיונים וההעדפות של כל אחד מהמינים, וכמובן שהם משקפים את ההיררכיה הברורה ביניהם.

החברה מכוונת כבר בגיל צעיר לגדול על פי הנורמות החברתיות והציפיות שמצפים ממנו על פי מינו.

על פי רוב, את התינוקות בנים ילבישו בבגד עם צבע לבן המסמל על טוהר (זו הסיבה שביום כיפור הנוהג הדתי הוא ללבוש בגדי לבן המסמלים על טוהר) אבל עם נגיעות כחולות, מאחר והצבע הכחול משדר יציבות, איפוק, קור רוח, בטחון, ובזה אנו משדרים לילד את הציפיות שיש לנו ממנו להיות יציב מאופק.

ואת התינוקות הבנות ילבישו עם נגיעות אדומות או וורודות, מאחר והצבע האדום מסמל על חום, יצריות, והצבע הוורוד מסמל על רגש, הפכפכות, תכונות המצופות מאישה.

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מעניינת שאימהות רבות ילבישו את בנותיהן בבגדים עם צבעי הכחול, ואילו מעט מאוד אימהות יסכימו להלביש את בניהם בבגדים עם צבע וורוד, משמע שבעולם שבו הנשים לוקחות חלק אינטגרלי מעולם הקרירה ומכהנות בתפקידים שנחשבו בעבר לנחלתם הבלעדיים של הציבור הגברי, יש אימהות רבות המצפות מבנותיהן לתפוס חלק מהקריירה הזו, ועל כן הם מלבישות אותן בבגדים המסמלים על התכונות הנדרשות לזה, יציבות, איפוק, קור רוח, דבר שכמובן כמעט ואינו נוהג בציבור הגברי.

בגדים, נשיות ואמנות

בעולם המערבי יש המשלבים בין אמנות קלאסית ופופולרית לבגדי נשים בעיקר. מתקיים חיבור שיש להעלות אותו לדיון, בייחוד בתוך מרחב אמנותי ויוצר. החיבור המדובר מתקיים בין העולם היצרי של האמנות לעולם היצרנות של האופנה והעיצוב. לרוב נוטים להפריד בין השניים מתוך התבוננות ביקורתית ומוטעית על עשיית הרווח והממון תוך שימוש באמצעים אמנותיים.

אם נעמיק מבטנו בשני העולמות בצורה נקייה משיפוט לטוב או לרע, נבחין כי כל בחירה של עיצוב נשענת על רעיון, מושג או הבחנה מעולם האמנות. למשל, צבעוניותו של הבד, הקומפוזיציה, הדימויים עצמם השאובים מעולם היצירה. אז מה מתרחש בעולם העיצוב של בגדי הנשים?

נתחיל מכך שהבגדים עצמם הופכים לבד הקנבס עליו יוצרים ציטוט של עבודה מוכרת, משפיעה או בעלת חשיבות היסטורית אידאולוגית, כאשר זאת באה וחושפת את דרך ההתבוננות של מעצבי הבדים. הבחירה בדימוי בעל כובד משקל יכולה לרמז גם על הרקע ההיסטורי של היוצר.

בהתבוננות רחבה ומעמיקה בעולם האופנה ניתן להבחין בשיח בין מספר אלמנטים עיקריים: השראה, (חוסר) צניעות, יחסי קהל יוצר/ת. המעצב/ת יוצר/ת מתוך השראה והתבוננות פנימית והכרות עם היצירות הגדולות בעולם האמנות ולאחר מכן לוקחים את הרעיון ומשנים אותו בהתאם לתפיסה החברתית ממנה בא/ה המעצב/ת.

מתרחש מאבק דומה בשתי הפלטפורמות, הרצון ליצור מתוך תשוקה והרצון לפנות לקהל הרחב ולזכות בהכרה של הפוטנציאל הגלום בנו. גם בתצוגות אופנה, ניתן להבחין בפנייה מכוונת ומודעת לעצמה ולקהל אליו היא פונה.