בבתי-ספר ממלכתיים רבים בתאילנד עדיין מונהגת חובת קיצוץ השיער לבנים בתספורת המכונה "תספורת

תלמיד" ושכל ספר מתחיל יודע לעשות.וגם הבנות,בבתי-ספר היסודיים מחוייבות לגזור את שיערן בתספורת קארה קצרה עד מעל לאוזן כחלק מן התלבושת האחידה.בבתי-הספר לאומנויות ובשאר בתי-הספר החופשיים יותר,לא קיים משטר כזה ובכל אופן יותר ויותר תלמידים החלו סוף-סוף להתמרד כנגד השיטה.
כרגיל בענייני אופנה ובכלל,הטעם בשיער תלוי גם במיקום הגאוגרפי ובנתונים הטבעיים של בני המקום; בני הגזע השחור ששערם מקורזל מעצבים את שיערם בשלל צורות ובטכניקות שלא שייכות בכלל לבני הגזע הלבן.(מלבד הראסטות שאומצו בחום בחלקים רבים בעולם ושמקורן בכלל בג'מאייקה ובתרבות הרגאיי).הנשים השחורות אוהבות לקלוע את שיערן לצמות דקיקות שמורידות מהנפח הטבעי מוסיפות לאורך ומשתמשות בהרבה סוגי שמנים כדי לעשות זאת ( שמן-קוקוס,חוחובה,רוזמרין ועוד).לחילופין הן אוהבות להחליק את שיערן עד כמה שניתן או,כאמור,להיעזר בשלל פאות צבעוניות.
הנשים התאילנדיות,שנולדות בדרך-כלל עם שיער חלק,אוהבות לגלגל אותו לבקבוקים או לעבור סלסול זמני/תמידי במספרה.בשונה מהן, נשים הודיות ,הידועות בשיערן הארוך והעשיר מעדיפות בדרך-כלל להמנע מטיפולים כימיים בו ומעדיפות את המראה הטבעי הכולל טיפוח במי-אורז ושמנים שונים.
גם מקומם של הגברים לא נפקד מן התמונה וגברים היום,בניגוד לעבר,משקיעים לא מעט זמן,כסף ומחשבה בטיפוח המראה שלהם מבלי להתחשב פחות גבריים כפי שהיה מקובל לחשוב בעבר.תחום עיצוב-השיער לגברים פורח ומשגשג היום יותר מאי פעם;גברים ממלאים את המספרות בהמוניהם ודורשים לעצב,ליצור דוגמאות על-ידי גילוח שבילים בשיערם ולצבוע בתדירות גבוהה ,ממש כמו הנשים.כנ"ל לגבי עיצוב שפמים וזקנים.וכשם שנשים שואבות השראה לתסרוקות,תספורות וצבעי-שיער מהסלבריטי'ז המועדפות עליהן,כך גם בקרב הגברים,בעיקר הצעירים שבהם,מקובל להעתיק את הלוק של שחקן-הכדורגל או הזמר הנערץ עליהם.

אז מה לובשים בתאילנד?
כמו בכל מדינות אסיה,גם בתאילנד מתגאים מאוד במסורת המפוארת ועתיקת-היומין של הממלכה ובבגדים המסורתיים המייצגים אותה.גם כחלק משמירת התרבות המקומית וגם בתור אטרקציה לתיירים.
תאילנד היא כידוע מדינה גדולה מאוד,שמחולקת ל-6 מרחבים ,בהם 76 מחוזות ובכל אחד מהם התרבות שונה בניואנסים דקים ובכל אחד מהם דוברים את השפה בניב אחר.כפועל יוצא מכךיש הבדלים בין סגנונות הלבוש המסורתי בין האזורים השונים וכן בין הדתות השונות אמנם רובה המוחלט של האוכלוסייה הינה בודהיסטית ,עדיין קיימים בה מיעוטים אתניים אחרים כגון מוסלמים (בעיקר בדרום הממלכה)נוצרים,סינים-דאואיסטים ועוד.
בכל הקבוצות האתניות קיימת אבחנה ברורה בין בגדים יומיומיים לבין בגדים חגיגיים.בתאריכים לאומיים משמעותיים כמו "יום המלך"( החל בתאריך יום ההולדת של המלך הנוכחי)או "יום המלכה"(כנ"ל)- אפשר לראות כמעט 90% מהמקומיים כשהם לבושים בחולצות טריקו צהובות או תכולות שעליהן מודפס סמל בית-המלוכה הנערץ עליהם- מצד אחד ,ועל הצד האחורי מודפס כיתוב פטריוטי כלשהו,כגון "I LOVE THAILAND" באנגלית ובתאילנדית.המראה שמתקבל בצפייה בהמוני התאילנדים החוגגים בימים אלו,מרשים ביותר.
כמו-כן קיימת באוכלוסייה קבוצת הנזירים הבודהיסטית שמתהלכים,הן במקדשים והן ברחובות הערים והכפרים תמיד באותה תלבושת: גלימה חומה-כתומה שמעליה רצועה אלכסונית שמכסה כתף אחת ומגלה את האחרת.בדרך-כלל הנזירים מתהלכים יחפים.
ואם כבר דברנו על מקדשים,הלבוש שבו מקובל ומותר להכנס אליהם-גם למקומיים וגם לתיירים-הוא לבוש צנוע בלבד,כיאה למקום דתי.והכוונה היא גם לנשים וגם לגברים.מדובר על חולצה ארוכה(או,לחילופין,ניתן לכסות את הכתפיים בצעיף רחב שאפשר להשאיל תמורת סכום מסויים בכניסה)-שמלה/חצאית ארוכה או מכנסיים ארוכים.
יש לציין שבקרב הנשים התאילנדיות המהוגנות קוד הלבוש המקובל הוא צנוע מאוד,בהשוואה לנהוג במערב.כמעט ולא תמצאו,אלא אם כן מדובר באזורים כמו פאטפונג או "סוי נאנה" בבנגקוק ,פאטאיה וכו'-מחשופים עמוקים,חצאיות קצרצרות או בטן חשופה.למעשה,בנות-הכפר ,כשהן נמצאות בסביבתן הטבעית הן כל-כך ביישניות עד שאפילו לשחות הן הולכות במכנסיים קצרים ובטי-שירט ולא בבגד-ים.
זר לא יבין זאת,אבל המקומיים יכולים ללמוד על מעמד חברתי,מצב אישי או השתייכות למגזר מסויים על-פי סוג הבגד המסורתי של הלובש/ת.הצבע,התפירה,דוגמאות מסויימות וכן הלאה.הבגדים עשויים בדרך-כלל מכותנה קלה, בשל תנאי האקלים במקום,או-בבגדים איכותיים יותר-מבד משי,הבד הלאומי של תאילנד.
בגדי הנשים המסורתיים מורכבים מחצית ארוכה וחלק עליון שמעליו רצועת-בד אלכסונית בדוגמא עשירה ובוהקת.בגדי הגברים המסורתיים כוללים מכנסיים בהירים מאוד,להבדיל מהמכנסיים הכהים היומיומיים,חולצת משי רחבה ובוהקת ומעלהם חגורה רחבה או,בדומה לנשים,רצועה רחבה מאותו בד אך בצבע אחר.הנשים אוספות את שיערו בתסרוקת גבוהה שנעוצים בה קישוטים נוצצים ובני שני המינים אוהבים להתהדר בתכשיטי זהב כבדים בבחינת-"כל המרבה-הרי זה משובח".
בתאילנד לא מקובל להכנס למקומות ציבוריים בלבוש לא מכובד;הכוונה היא גם לגופיות ולמכנסיים קצרים שרק התיירים לובשים ואם אתם מצפים לקבל שירות טוב וייס מכבד בחנויות אליהן אתם נכנסים ,על אחת כמה וכמה במשרדים ממשלתיים למיניהם,רצוי מאוד לעשות זאת לבושים בהתאם.מה שמתאים לחוף הים בפוקט ממש לא שייך למקומות אחרים.
טיפ: כדאי לקחת בחשבון שבתאילנד נוהגים,משום-מה,להקפיא ממש את בתי-הקולנוע,הסופרמרקטים,סניפי SEVEN -ELEVEN,לוטאס וה-BigC,את האוטובוסים ואת הרכבת החשמלית מומלץ מאוד להצטייד בפריט -לבוש מחמם כדי ללבוש מעל הבגדים.בעיקר אם מתכננים לשהות שם זמן רב.
עוד תופעה אופיינית לתאילנד היא נשים המסתובבות ברחובות בכפכפים נוחים אך לוקחות איתן זוג סנדלי או נעלי-עקב גבוהות כדי להחליף כאשר הן נכנסות למשרד או לקניון.
בכפרים התמונה שונה במקצת;הדגש הוא יותר על נוחיות ופחות על הרושם החיצוני אבל גם שם,בעיקר באירועים חגיגיים,המקומיים לובשים את התלבושת המסורתית ונמנעים בכל מחיר מלהביך את עצמם ואת הסובבים אותם בבגדים מינימליסטיים.התאילנדים רגישים מאוד בענייני כבוד והדבר מתבטא כמובן גם בלבוש.