אופנה- נשיות וגזרה

הפיגורה הנשית הושוותה פעמים רבות לבקבוק הקוקה קולה או לברבורים ארוכי צוואר, ישנה ברוב המקרים יצירת מודל אחד מובהק של גוף פיזיולוגי. אם זאת, בעולם המציאותי קיימות פיגורות ה"חוטאות" לאותו מודל אחיד וכמעט בלתי אפשרי. הדבר יוצר בעיה מבחינת נשים הרוצות לרכוש בגדי נשים אך הן אינן מוצאות סחורה המיוצרת למענן.

לדעתו של כותב מאמר זה, הגיע העת לתת מקום למגוון האנושי. אנחנו מתחילים לראות את ניצני השינוי החיובי בתקופתנו אנו בזכות מודלים לחיקוי של נשיות אחרת, דוגמת פאולה רוזנברג, נטע ברזילי, ניצן קרביץ, לירז אסייג, דקל זרד, שיר מגי בויקו ועוד.

יתרה מכך, יש לציין את העובדה כי בתקופות קדומות היה הגוף המדושן נאצל ובעל חן וכוח, מספיק להתבונן בציוריו של רובנס. בגדי נשים היוו תמיד סלע מחלוקת מעצם היותם מיוצרים בידיים הלא נכונות, מה גם שאותה פיגורה נשית מוכרת המוצגת כדימוי הגוף הנשי המובהק נשענת בין השאר על דימויים הומו ארוטיים של מעצבי האופנה. אז מה הפתרון?

אם אין נישה הולמת בנמצא לייצר אותה ובכך לפנות לכלל האוכלוסייה, הדבר נשמע אולי כהחרגה או הפרדה מוגזמת אך במקרה זה מדובר בסוג של אפליה מתקנת. בגדי נשים הם יותר מרק מוצרי לבישה ו/או רכישה, מדובר ביותר ממוצר צריכה התורם לעולם קפיטליסטי.

התייחסות ייצור לכל פרט ופרט מאפשרת שיח רחב יותר מבחינה חברתית ותחושת סיפוק אצל מקבלות ומקבלי השירות (אני בא וטוען כי יש להפסיק ולקטלג בגדים בצורה ממוגדרת ולאפשר לכלל האוכלוסייה לרכוש את התואם את רוחם/ן).

לכותב שורות אלו שאלה חצי פילוסופית, מהי ההגדרה של בגדי נשים? האם מדובר בבדים רכים, נושמים או אולי בדים "גסים" יותר באופיים המקלים בימים קרירים על הלובשים אותם. או אולי מדובר ביצירי פנטזיה צבעונית ומופשטת. מהי נשיות ומהי גבריות? מה ההגדרה והאם היא קריטית עד חורמה או שניתן להגמישה?

מעצבים ומעצבות פונים יותר אל הפתוח, גמיש ומגוון. לדעתי, מקומות אלה שווים זהב ויש לפקוד אותם ולהתבונן בצורה רוחבית יותר על נדבך נוסף ולא פעוט של התפיסה החברתית את הפרט באשר הוא/היא.

אם נזכר במשפט הבא וטוען כי הבגד עושה את האדם עולות שאלות נוספות: כיצד בגד "עושה" את האדם? מה מקשר בין הבגד לאופיו של האדם ומה אנו למדים על עצמנו כתוצאה מכך. לשם מענה עלינו להגיע לחנות ולהתבונן ברוכשי/שות הסחורה ולנסות ולגלות את הסיפור מאחורי הדמות.

אנו נגלה לרוב, שכל קשר בין הסיפור לאדם הלבוש במחלצותיו לוקה בחסר ואינו תואם במובהק את המציאות של האדם ו/או הפרט בחברה. אסיים בחידוד חשוב שאין אני בא ופוסל פיגורה זאת או אחרת, כי אם מביע רצון לפתיחות וגמישות צרכנית באשר היא.

ונקודה אחרונה למחשבה, סבורני, שאם היו שואלים את בר רפאלי או גל גדות בפרטיות על תחושתן העצמית עם גופן ועם הדימוי שהן משדרות היו נמצאות סתירות רבות בין מה שחושבים על הדמות המוכרת לדמות הפרטית בינה לבין עצמה.

מה דעתכם/ן?